החלטה בתיק ע"ע 39783-09-11

בית ספר לנהיגה "טוב" בע"מ                                                        ה מ ב ק שת

דניאל יוסף                                                                                         ה מ ש י ב

   בפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר

                      נציג עובדים מר ראובן בוימל,                     נציג מעבידים מר מיכה ינון

בשם המבקשת: עו"ד עמיר לוי

בשם המשיב: עו"ד אופיר יוסף

ה ח ל ט ה

השופטת לאה גליקסמן

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 7.8.11 (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' חביבה שדה ומר יואב גיא; עב 4230/08). בפסק הדין נקבע כי התקיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים והמבקשת חויבה לשלם למשיב פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בקשר לתקופת עבודתו אצלה וסיומה.

הרקע לבקשה

2.         המשיב שימש כמורה לנהיגה בבית ספר אותו הפעילה המבקשת החל משנת 1989 ועד חודש ינואר 2008, מועד בו הסתיים הקשר בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת.

3.         בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת ומנהלה לתשלום פיצויי פיטורים ושורה של זכויות כספיות הנובעות ממעמדו כעובד. המשיב טען כי הועסק על ידי המבקשת ומנהלה כעובד שכיר למרות ששכרו שולם כנגד חשבוניות מס. המבקשת טענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין המשיב, וכי הוא הועסק במעמד של נותן שירותים ולא במעמד של עובד. בכל מקרה, יש להשיב למבקשת את הכספים ששולמו למשיב ביתר בשל מעמדו כנותן שירות, ככל שייקבע שהתקיימו יחסי עובד -מעביד בין הצדדים. עוד נטען כי המשיב הפסיק עבודתו מיוזמתו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. מנהל המבקשת ביקש לדחות את התביעה כנגדו על הסף, בשל העדר עילה. לטענתו, הוא לא העסיק את המשיב באופן אישי, וכן לא נטענה כל עילה להרמת מסך בשל היותו מנהל המבקשת ונושא משרה בה.

4.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב כנגד המבקשת בלבד, ואילו התביעה כנגד מנהל המבקשת נדחתה על הסף, בשל העדר עילה והעדר יריבות. בפסק דינו ניתח בית הדין האזורי את הסממנים והמבחנים הרלוונטיים לקביעת מעמדו של אדם כעובד שכיר לעומת קבלן עצמאי. בית הדין יישם את מבחן ההשתלבות, על שני חלקיו- החיובי והשלילי. אשר לפן החיובי, קבע בית הדין כי קיימים סממנים המעידים על השתלבות המשיב בעבודת בית הספר (סעיף 7 לפסק הדין). אשר לפן השלילי, קבע בית הדין כי למשיב לא היה כל עסק אחר והוא גם התחייב כלפי המבקשת שלא לעבוד בכל עבודה אחרת ולא ללמד בכל מסגרת אחרת.

בית הדין הוסיף וקבע כי המשיב היה נתון לפיקוחה של המבקשת, ביצע את כל ההוראות וההנחיות שלה, ומעבר לכך היה עליו פיקוח מתמיד בשל אופן סידור העבודה שנערך לו מדי יום. בית הדין ציין כי כלי העבודה של המבקש - הרכב - היה בבעלות המבקשת אשר מימנה את כל ההוצאות והאחזקה של רכב הלימוד. עוד עמד בית הדין על אומד דעתם של הצדדים, בהסתמך על שני הסכמים שנערכו ביניהם (הראשון משנת 1996 והשני משנת 2005), וקבע כי מהם עולה שמדובר בהסכם עבודה אישי ולא בהסכם למתן שירותים כעצמאי, כטענת המבקשת. כן נקבע כי כלפי חוץ הציגה המבקשת את המורים כמורים שכירים ולא כעצמאים (סעיף 8 לפסק הדין). לאור כל האמור קבע בית הדין האזורי כי בין המבקשת לבין המשיב שררו יחסי עובד-מעביד.

5.         אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, קיבל בית הדין האזורי את טענת המשיב לפיה התנהלות המבקשת כלפיו, ובכלל זה הפחתת כמות השיעורים שהוקצו לו, הביאה אותו להתפטר מעבודתו. כן נקבע כי המבקשת דחפה את המשיב למתכונת עבודה אחרת, ומשסירב לעבוד בתנאים החדשים צומצם שיבוץ התלמידים למשיב, כך שבפועל מצא עצמו מלמד בחודשים האחרונים של שנת 2007 בין 50 ל- 100 שעות לחודש במקום 240 שעות. עוד נקבע כי טריגר נוסף שהביא את המשיב לידי התפטרות היה התנהלות המבקשת בנוגע לטיפול ברכבו כאשר במהלך שבוע, בו הושבת הרכב במוסך, לא ניתן לו כל רכב אחר לבצע בו את מעט השיעורים, אליהם שובצו תלמידים. בנסיבות אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לראות בהתנהלות המבקשת כמי שפיטרה את המשיב, הגם שבפועל המשיב היה זה שהודיע למבקשת על ניתוק הקשר עימה בשל העדר עבודה. לאור קביעתו, קבע בית הדין כי המשיב זכאי לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. בנוסף לכך, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב פדיון חופשה, דמי הבראה והוצאות משפט בסך של 12,000 ש"ח. בחישוב זכויותיו של המשיב דחה בית הדין האזורי את טענותיה של המבקשת לפיהן אין לכלול את המע"מ בשכרו של המשיב, וכן כי יש לשלם לו את זכויותיו על בסיס השכר שהיה משולם לו אילו הועסק כעובד.   

6.        על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 10.11.11 קבע בית הדין האזורי כי דין הבקשה להידחות. מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנינו.  

7.         המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים; בית הדין האזורי לא נתן את דעתו לכך שהמשיב סירב לעבוד כ"עובד" בשל המשכורת הנמוכה שהוצעה לו ובחר במודע להתקשר עם המבקשת על בסיס של נותן שירותים עצמאי בשכר הגבוה ב- 40% משכר העובדים השכירים, דבר העולה מתלושי שכר וטפסי 106 של העובדים השכירים; בית הדין לא נתן משקל לחוסר תום הלב של המשיב; בית הדין התעלם מהעובדה שהמשיב לא עבד בימי שישי או בימי חג ולכן לא עבד בהיקף משרה של 240 שעות, כפי שנפסק; בית הדין התעלם ממכתב ההתפטרות מיום 7.1.08 ששלח המשיב למבקשת ושלאחריו לא הגיע יותר לעבודה וממכתב המבקשת בו ביקשה ממנו להמשיך את עבודתו; קביעת בית הדין בכל הנוגע להפחתת כמות השיעורים של המשיב אינה עולה בקנה אחד עם דו"חות השעות שהובאו בפניו; טעה בית הדין בחישוב שכרו הקובע של המשיב לצורך חישוב פיצויי הפיטורים; גם בחישוב פדיון חופשה ודמי ההבראה נפלו טעויות, שכן המשיב לא הוכיח היקף משרה של 240 שיעורים, שממנו נגזר שיעור התשלומים שנפסקו למשיב.